Touristim

את המסע שלנו באירופה תכננו לפני חודשים ארוכים. חשבנו שיהיה נכון להתחיל ביולי במדינה הצפונית, להנות מנחיתה רכה בבית של יואב ובליס ועל הדרך ממזג אויר שפוי בעונה הזאת של השנה. המחשבה המקורית הייתה רכישה של קראוון בדנמרק או גרמניה (שם יש הצע גדול של קראוונים למכירה) ותחילת המסע היבשתי משם, ירידה דרומה יחד עם התקדמות הקיץ. לאור כל זה הכרטיסים לכיוון אחד הוזמנו אי שם בינואר ל-4 אנשים לקופנהגן, דנמרק.

עם הזמן התחלנו – וכשאני אומרת התחלנו אני מתכוונת לאלירן כמובן – להבין יותר לגבי רכישת רכב/קראוון באירופה: כדי לרשום את הרכב על שמינו צריך כתובת. מען. לפני יותר משנה רכשנו דירה להשקעה בסלוניקי יוון. מהר הבנו שמבין כל האפשרויות שעומדות בפנינו, זו הטובה ביותר שלנו – אנחנו נקנה ביוון ונתחיל משם את הדרך על הגלגלים.

הרצון העז לבקר את יואב והמשפחה המתוקה שלו נשאר חזק והכרטיסים לדנמרק נשארו בעינם.

הימים בבית לפני הנסיעה נראים לי עכשיו רחוקים כל כך, אני רק זוכרת שהיו מלאי עבודה פיסית, מאומצת וללא הפסקה באריזה, מיון וסידור, ועם זאת מלאים בפרידות מרגשות ונעימות. אני כמובן הייתי שם, בכל אותם מפגשי משפחה וחברים שארגנו עבורנו וארגנו בעצמינו אבל לא באמת נכחתי שם, לא באמת נפרדתי. לא הצלחתי להבין את הסיטואציה לעומק, לקלוט שאלו אנחנו, אני ואלירן, שעושים את הצעד שלא נורמלי הזה. היה לי לא פשוט להכיל את כמויות האהבה שקיבלנו וקיבלו הבנות ועכשיו אני מוקירה תודה אמיתית וכנה לחברים והמשפחות שלנו. הכל נספג ומורגש ומהדהד בי עדיין.

ב-11.7 עלינו לטיסה הראשונה של הבנות ושלנו איתן – לדמנרק.

נחתנו בשעות אחר הצהריים בקופנהגן, יואב ונאהוול המתוקים קיבלו אותנו בשדה התעופה עם חיוכים וחיבוקים ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב התרגשות! עוד בשדה התעופה כבר השכרנו רכב ונסענו לבית של יואב ובליס ב- Veijby, שעה מהשדה.

קבלת הפנים הייתה לא פחות ממדהימה. הכל נעשה כדי שנרגיש בנוח, רצויים ואהובים. בליס שלמעשה לא תוכל לקרוא את המילים האלה בעברית, אבל אכתוב בכל זאת לכל, כדאי שתדעו – שאין אישה מדהימה כזאת בעולם כולו.

הנחיתה הייתה לי מאתגרת. מתוך כל העשייה בישראל, התקתוקים, אלף המשימות פתאום "נזרקנו" לבית שקט ונעים ולאווירת חופש. איך עושים את זה בכלל? איך מורידים לחץ? איך מרגיעים ומורידים שליטה? איך מורידים קצב? כמובן שהאתגר אפילו גדול יותר כשיש אתנו 2 בנות, מתרגשות ומסתגלות בעצמן וכולנו יחד כאורחות בבית אחר צריכות לעקל את השינוי. זה לקח כמה ימים, למעשה ההסתגלות עדיין מתרחשת.

הקיץ הדני הוא בעצם פברואר הישראלי – ימי גשם משולבים עם שמש נעימה, אוירה של סוודר ואף שזוף. וזה היה מרענן ומאתגר בו זמנית. חלק מהימים היו גשומים ואז בילינו ביחד בבית ורוב הימים היו שמשיים ונעימים וניצלנו אותם ליציאה.

לא עשינו ביקור תיירותי לפי הספר, עם מקומות שחייבים לבקר בהם, לא היינו בלגולנד ולא קרענו את קופנהגן. עשינו מה שמתאים ל-4 מבוגרים ו-4 ילדים, 3 מתוכם בני פחות מ-6. עשינו מעט, בקצב שלנו, מה שהרגיש לנו סבבה והתחשק באותו רגע. וזה היה בדיוק מה שרצינו:

הלכנו לחוף הים הפשוט מטריף שיש ליד הבית, נסענו יום אחד לקופנהגן וביקרנו באקווריום ענק ומרשים. יום אחד העברנו בטבע, ליד אגם יפיפה מרחק 7 דקות ברכבת מהבית, צלינו נקנקיות על האש, טיילנו סביב האגם ותפסנו שמש. יום אחד בילינו ב-Hillerød בארמון המלך (לשעבר) ובגן ההורס שמקיף אותו, המשכנו לגן שעשועים ביער וגלידה על האגם. יום אחד הלכנו כולנו לשיט בקנו בתעלות מים יפיפיות. הכל הרגיש נעים, קל, נוח ופשוט. טוב, ככה זה כנראה כשיש איתנו דנית ואח מנוסה שמנווטים אותנו לדברים השווים באמת. בילינו 10 ימים בדנמרק. מלאים באוכל טוב וחברה נעימה.

ביום שישי ה-21.7 בערב נפרדנו מיואב, בליס והילדים ונסענו לשדה התעופה בקופנהגן לקראת הטיסה שלנו ליוון.