Touristim

לסלוניקי הגענו באמצע הלילה. חיכה לנו נהג בשדה התעופה, שלקח אותנו לדירה שהשכרנו בעיר. לפני שנה אני ואלירן ביקרנו בסלוניקי ל-4 ימים אז קצת מכירים את מרכז העיר ואלירן לקח את זה כמה צעדים קדימה, כשהגיע לעיר לפני כחודשיים לרכוש רכב וקראוון. כדי לסגר את ענייני הרכישה והרישום הוא היה צריך לעשות כמה צעדים ביורקרטיים כמו פתיחת חשבון בנק, אישור תושבות, רישום במשרד הרישוי היווני וכמובן בחירת הרכב והקראוון שלנו לשנה הקרובה. בזמן שהיה שם, סלוניקי, וטיפל בכל הסידורים האלה, בישראל התחיל מבצע צבאי. בבית שלנו בגני הדר אין ממד  ומצאתי את עצמי מתארחת אצל חברים מופלאים בעלי ממד יחד עם הבנות. באותם ימי מבצע ללא אלירן, כשהיה לי קשה (ומלחיץ) לא שיערתי כמה חשוב וטוב שהוא טס לשבוע סידורים הזה ביוון. לא היינו יכולים לעשות את זה פה יחד בהרכב מרובע עם 35 מעלות חום ברקע. למזלנו ישנו בסלוניקי בדירה חמודה עם מזגן לא פראייר בכלל 🙂

ויותר מהחום, זו הלחות. בסלוניקי – קרוב ל-40% לחות. כל יציאה עם הבנות מהדירה הממוזגת הסתיימה ברצף מקלחות של כל הנפשות. נסענו מתרגשים לאסוף את הרכב שלנו, ומייד אחר כך לחניון הקראוונים לקבל הדרכה איך לתפעל את הכלי החדש הזה. משם המשכנו לקניות, צריך כל כך הרבה דברים: כסא בטיחות לשחר, בוסטר לזיו, מצעים ומגבות, כלי אוכל, ציוד חוץ לשימוש מחוץ לקראוון, ציוד לים, אוכל ועוד ועוד… מהר מאוד הבנו שזו משימה בלתי אפשרית בהרכב הנוכחי ושחייבים להתפצל. אני נשארתי בדירה עם הבנות ואלירן יצא למסע רכישות. המזגן והחיבור לאינטרנט הצילו את המצב.

ביום שני, החלטנו שיוצאים לדרך. אלירן קם מוקדם לעוד סידורים אחרונים (עו"ד יווני, ביקור בבנק) ואני ארזתי 4 מזוודות ו-2 בנות. ב-12 בצהריים עלינו כולנו לרכב, עצרנו להצטיידות בחנות כלבו ענקית, נסענו לאסוף את הקראוון, חיברנו אליו את הרכב ויצאנו לדרך. המתח שלי היה בשיא: מה עשיתי? למה בעצם? אנחנו מעולם לא היינו בקראוון, אפילו לא לסופש. איך נצליח לתפעל את הכל? פתאום גם פחדים שלא חשבתי שיש לי הצליחו להתגנב פנימה – איך נדע לנהוג עם ה-6.4 מטר נגרר הזה? ואם משהו יקרה? אם הוא פתאום יתנתק מהרכב ויאבד לנו בכביש? מה היה לי רע לקטר בארץ על החום אבל להיות בבית המוכר עם המזגן?

היעד היה חילקידיקי, חצי האי במזרח המדינה. עניין של שעה וחצי נסיעה, יותר קרוב לשעתיים כשנוסעים על 80 קמ"ש בגלל הנגרר המשמעותי שלנו. עקרונית היה לנו מקום באתר קראוונים על הים, אבל אלירן העדיף משהו רגוע יותר, פינה שקטה בטבע, מקום מסתור על החוף. מחשבה טובה. בדרך כלל המחשבה הזו שלו מביאה אותנו למקומות מדהימים, אפילו בישראל. הגענו לחילקידיקי והתבדינו. אנחנו בשיא העונה, האזור מלא בתיירים – יווניים ושלל אירופאים. חופים שהיו נראים לנו קסומים בגוגל התגלו כלא נגישים עם הקראוון או פשוט עמוסים באנשים. אפילו עצירה קצרה ליד סופר מרקט הייתה פרוייקט כי חניה עם רכב ונגרר ארוך זה לא דבר טריוויאלי.

הבנות היו כבר קצרות סבלנות, אני ואלירן עייפים, פתאום קלטנו שהשעה כבר 16:00 ולא אכלנו שום דבר מהבוקר. אחרי חיפושים, כמה רוורסים כושלים ויוונים נחמדים שנתנו יד, החלטנו לוותר על הפינה הפסטורלית עליה חלמנו ולעצור ללילה בחנייה של אחד החופים. הכי בצידי הדרך שיש.

חוף הים היה במרחק 30 מטר מאיתנו, רעש הגלים התעמעם עם רעש המכוניות מהכביש. לילה ראשון שלנו בקראוון, ואנחנו בשום מקום בחילקידיקי. מקלחת קלילה לבנות בקראוון, הכנתי להן ארוחת ערב והולכים לישון. אני ואלירן היינו כל כך מותשים והמומים שלא אכלנו כלום באותו ערב ופשוט הלכנו לישון מותשים.

כשהגיע הבוקר, היינו מאוששים יותר. אני נשארתי עם הבנות והקראוון ואלירן נסע לבדוק אם יש מקום באתר קמפינג לא רחוק מאתנו. הוא חזר מבסוט ואמר שיש מקום ושנראה טוב. שמחה וששון! מארגנים בזריזות את הציוד לנסיעה – בשלב הזה זה קלי קלות: עוד אין לנו כמעט ציוד ורובו עדיין ארוז במזוודות איתם הגענו מהארץ. שום דבר לא יעוף בנסיעה 🙂

הגענו לאתר קמפינג שנקרא Stavros. היות וזה האתר הראשון שלנו, אין לי שום אתר קמפינג אחר להשווה, אבל הוא היה פשוט מושלם! זה למעשה מטע זיתים גדול על שפת ים צלול ושקט. הקראוונים או אוהלים ממוקמים בצל בין העצים. יש חיבור חשמל לכל חלקה, יש שירותים נקיים ומקלחות נעימות עם מים חמים. וכל הטוב הזה, מטרים ספורים מהים הכחול, הטורקיז, המדהים. ואני בעיקר נגנבת מהאווירה פה: משפחות (ולא מעט זוגות מבוגרים בגיל של הוריי) עם קראוונים או אוהלים מאובזרים למשעי מבלים את חופשת הקיץ על החוף. קמים לחתור בבוקר בקייק, פרלמנט של קפה עם חברים, משקיעים באוכל, יוצאים להליכה, קוראים, נחים… בא לי לעבור בכל אוהל וקראוון ולשבת לדבר איתם – מאיפה באו? כמה זמן הם כאן? איך לעזאזל הם הביאו את כל המליון ציוד הזה לכאן?!?!? לידם אנחנו נראים חובבנים. 

כל יום שעובר יורד המתח, התחלנו לבשל לעצמינו אוכל טעים, לארגן את פינת החוץ שלנו ולפרוק את כל הציוד למקומו בתוך הקראוון. זיוי ושחר מרגישות פה בטוחות וחופשיות, אפילו מבלות את הימים האחרונים עם חברה חדשה ממדינה אחרת.

מהחוף המושלם הזה היה לנו קשה להיפרד, בעיקר כי זה אומר לחזור לתנועה וזה משהו שמאוד מאתגר אותנו כרגע. ועם זאת, רוצים להתקדם כדי להיפגש עם חברים אהובים מהארץ שנפגוש ביעד הבא – הר האולימפוס. התמקמנו למרגלות ההר, באתר קיימפינג על חוף הים. כמובן שלא היו לנו תוכניות יומרניות לטפס לפסגת ההר המרשים הזה ובתכלס גם לא ממש צריך, כל מסלול הכי קצר ופשוט מלא במים זורמים, מפלים מטריפים ונוף עוצמתי. הגענו יום אחד לפני נדב וליבה והלכנו לבדוק את השטח. עלינו עם האוטו לנקודה יחסית גבוהה בהר ופשוט התחלנו לצעוד באחד השבילים, ההימור היה מושלם. 20 תוך דקות הדענו למפל קטן שנשפך לבריכה קטנה וקפואה. עצרנו שם לשעה ארוכה – טבילה לאמיצים (לאמיץ), משחקי מים לקטנות ושמש נעימה לכולם. זה איזור מאוד מטוייל וכמה אנשים חלפו על פנינו, מאוד הייתי רוצה להמשיך את ההליכה אבל עם הצוות הנוכחי זה כנראה לא יילך… עוד משהו שצריך להכיר בו להנות ממה שמתאפשר.

למחרת פגשנו את נדב וליבה, עם 2 בנותיהן הקטנות. הם הגיעו לחופשה משפחתית בחילקידיקי ולקחו לפני זה 3 ימים באיזור האולימפוס. שמחה וששון! אחרי 10 ימים של משפחה גרעינית בלבד מאוד שמחנו להיפגש. ביקרנו יחד במפלי אורליה שהיו עמוסים קרירים ונחמדים (כמו שנדב אמר: גליל עליון על סטרואידים), הלכנו מסלול הליכה קצר ונחמד שיוצא מהעיירה וגם נסענו לים (כזכור, מליון מעלות חום). הזמן יחד היה לי כל כך משמעותי, מאוורר, משחרר. יכולתי לדבר עם ליבה, לשפוך את הלב, לספר מה היה עד עכשיו ואיך עברה ההתחלה ולקבל את דעתה המנומקת, החדה והרכה של ליבה. ולא יאומן שאין לנו אפילו תמונה אחת יחד!!

אחרי יומיים יחד החלטנו למשיך הלאה לכיוון אלבניה. עשינו יום מטורף של יותר מ-300 ק"מ נסיעה. נסענו מערבה למטאורה, עצרנו להתרשם מהמנזרים התלויים, לאכול ולצבור כוחות והמשכנו עוד מערבה קצת אחרי יואנינה, מקום שיקרב אותנו לגבול האלבני.

עצרנו אחר הצהריים בעיירה מנומנמת, בחניון של בית ספר, ליד גן שעשועים. גשם ירד בחוץ ואנחנו ישבנו בתוך הקראוון ואכלנו ארוחת ערב מוקדמת. הייתה בזה התרגשות לא פחות מאתר קמפינג מפואר. תחושה שהבית איתנו ואפשר שיהיה בו סבבה, גם בחניה של בית ספר בחור כלשהו ביוון.