Touristim

עברנו לסלבניה. החלטנו שקרואטיה לא זורמת לנו כל כך – יקרה ותיירותית בטירוף והחלטנו להמשיך. ברמה שויתרנו על שמורת פלטויציה שאמורה להיות גולת הכותרת של הטבע במדינה.

עשינו נסיעה צפונה בקרואטיה ופשוט החלטנו להמשיך עוד שעה נסיעה כדי לישון בקמפ לא רחוק מהגבול. חייבת לומר שכל הקמפים שהיינו בהם בקרואטיה היו נקיים ומסודרים בצורה יוצאת דופן. ככה גם היה בקמפ הזה בצפון קרואטיה. היה לילה קר. זהו אנחנו צריכים לקנות שמיכות עבות יותר לקראת החורף.

בבוקר התארגנו בנחת, הכנתי פיניקים ויצאנו לשעתיים נסיעה שהתבררו כמו תמיד כשלוש שעות. המעבר גבול בין קרואטיה לסלובניה היה פשוט כביש שעובר מעל נהר יפיפה, ללא ביקורת דרכונים או מסמכים והנסיעה הייתה פשוט עוצרת נשימה: כביש מתפתל בין הרים ושדות ירוקים, שמש נעימה, בתים יפים עם חצרות מתוקות. הכל נקי, שמיים כחולים. 20 מעלות. פרסומת ליוגורט! מרוב שהכל היה יפיפה לא נסיתי אפילו לצלם. איזו טעות. מתחשק לי לחזור ליופי הזה, אפילו אם רק דרך התמונה.

כשהתקרבנו לעיירה התגלה גם נחל מקסים שעובר ממש בתוכה. בתים מתוקים וגינות ירק מטופחות  במעלה ההר. הכל ירוק ויפה.

כיוונו להגיע לקמפ מהמם שראינו באפליקציה. אחרי כמה נסיונות הגעה מ-2 כיוונים שונים בסוף הגענו. כבר בכניסה היה שלט שמראה שאסור לצלם ואסור בגד ים. אוקיי, מוזר. אבל אולי אנחנו לא קולטים משהו, עייפים מהדרך… כשירדנו לקמפ נדהמנו מהיופי שלו! מקומות לקראוונים ממש על הנחל הזורם, שמש נעימה בין העצים, הכל ירוק!! גן עדן אמיתי. לא הבנתי איך אנחנו שם לבד… ראיתי רק עוד אוהל אחד במחנה וכשהתקרבנו אליו, בחיפוש אחר הפיץ׳ בשבילינו קלטתי שעומד באוהל חבוב ומבשל לעצמו צהריים עם כף עץ ביד וזהו, לא היה עוד שום פריט נוסף על הגוף בן ה-60 שלו 🙂 אנחנו בקמפ נודיסטים. הבנות היו באוטו בזמן שאנחנו קלטנו את הסיטואציה ולא יצא להן להיחשף לחבוב המבשל או לאישתו העירומה. בעלת הקמפ הסבירה לנו את חוקי הפורמט (שמירה על קשר עין עם שאר האורחים, שמירה על עירום במחנה, ישיבה על מגבת בספסלים המשותפים) והייתה מאוד מסבירת פנים. אבל כמובן שהמשכנו משם הלאה למחנה מתאים יותר להרכב המשפחתי.

ישנו בקמפ בסיסי וקטן בתוך העיירה Dolenjske Toplice. יצאנו משם לטיולי בוקר נחמדים בפארק הצמוד, הסתובבנו קצת בעיירה הקטנה (מאוד קטנה) ושוטטנו עם האוטו בין שדות ירוקים וכפרים מהממים. תמיד עם עצירת קפה וגלידה.

אחרי 2 לילות החלטנו להמשיך הלאה מערבה לאיזור מערת הנטיפים המפורסמת Postojna Cave וישנו ב- Camp David שהיה קמפ נוח לכמה לילות. הביקור במערות הנטיפים היה עוצמתי ותיירותי בטירוף. הכניסה למערות היא בקרוניות רכבת קטנות ובליווי מדריך. יש הדרכה באנגלית, איטלקית, ספרדית וגרמנית. אחרי נסיעה של 15-20 דקות ברכבת יורדים לסיור רגלי של 40 דקות בערך שבסיומו שוב נסיעה של עוד כמה דקות ברכבת. המקום מעלף! בתור מי שלא הייתה מעולם באף מערת נטיפים זה היה מדהים לראות את הצורות, הנטיפים העצומים, כאלה שנראים כמו וילונות, או כאלה שמתרוממים מהרצפה כמו צוקים מרשימים. המערות עוד פעילות ומטפטפות ובעיקר קרות! הטמפרטורה בפנים היא 10 מעלות. שחר לא הצליחה להבין מה הולך סביבה ובעיקר הייתה על הידיים של אלירן עד שנרדמה עליו לקראת הסוף. הוא היה פחות מבסוט מהעניין לא הצלחתי לצלם את מה שהלך שם… הינה כמה מטושטשות להפליא.

באחד הימים נסענו ללובליאנה, עיר הבירה של סלובניה. אנחנו לא מנוסים בבילוי עם הבנות בעיר, רוב הזמן אנחנו מבלים בטבע אבל היום הזה היה הצלחה מסחררת. התחלנו במוזאון האשליות. מוזאון קטן וחמוד במרכז העיר שהתאים לכולנו בדיוק. המקום היה די ריק ויכולנו להינות ממה שיש לו להציע. היה מעניין ומסקרן ונורא נורא מצחיק! למצוא משהו שארבעתינו נהנים ממנו ויכולים למצוא בו עניין היה אולי החלק הכי כייפי בכל הסיפור. משם המשכנו לשוק אוכל שהיה מגניב וטעים. מלא דוכנים, מלא סוגי מזון. לא יכולתי להפסיק לנשנש… המשכנו להסתובב עוד קצת בעיר, גלידה וחזרה למחנה.

התחנה הבאה שלנו – אגם בלד. מקריאה על המקום הבנתי שזו תחנה של עוד הרבה מאוד תיירים שבאים לראות את סלובניה, עובדה שבאוטומט עושה לי אנטי למקומות, אבל חייבת לומר שהתבדיתי הפעם. ישנו בקמפ שנמצא על נחל ו-10 דקות נסיעה מהאגם. האפשרות לשהות במחנה ולבלות בו מבלי "לנסוע לאטרציה" היא שחרור ויתרון רציני.

האגם עצמו מהמם, היה לנו יום נעים לטבילה, המים קרירים, השמש בדיוק במידה והנוף מסביב יפיפה. יש טיילת שמקיפה את כל האגם וההליכה עליה גם הייתה פשוט תענוג. באחד מצידי האגם, על צלע הר עלינו למגלשת הרים. זיוי הייתה בעננים!!! והנוף… חלום.

באחד הימים נסענו כחצי שעה לאגם נוסף ופחות מתוייר – אגם בוהין. לקחנו איתנו מצרכים והעברנו כמעט יום שלם ליד האגם, עם ארוחת צהריים טעימה שהכנו, האכלת עם ברווזים וכמובן טבילה במים קרירים. הבנות כל פעם מפתיעות אותי בעמידות שלהן לקור וברצון העז ללבוש בגד ים ולקפוץ גם כשאני עוד מהססת. זיוי לקחה את המצלמה ונתנה את הזוית המיוחדת שלה לסיטואציה.

כשהבנו שהימים הבאים הולכים להיות גשומים וסגריריים החלטנו שצריך להמשיך הלאה. סלובניה הייתה נהדרת אלינו, יפה ונעימה. שמחנו לגלות אותה, נדהמנו מהיופי שלה ונהננו ממה שהיה לה להציע.

עם הרבה מאוד בילד אפ החלטו להמשיך לאיטליה.