איטליה

אני ואלירן ממש חיכינו להגיע לאטליה. המחשבה לחזור למדינה שבה בילינו את ירח הדבש שלנו לפני 6 שנים עשתה לנו נעים בלב: הפיצות, הסמטאות הקטנות בעיירות קסומות, הדרינקים בשקיעה עם נשנוש קטן לפני ארוחת ערב, הנופים. אם זו הייתה סדרת טלויזיה הייתה נשמעת עכשיו חריקה רצינית, מסך מרצד וקאט למציאות שהייתה, איך נאמר, שונה בתכלית.

בביקור הקודם שלנו במדינה היינו זוג צעיר, חודשיים אחרי חתונה. שלב הפוצי מוצי היה בשיאו, אני הייתי עם בטן קטנטנה של חודש רביעי ובעיקר היינו ללא ילדים. כל הציפיות שלנו לחוות שוב את הקסם של איטליה די התנפצו ואפשר לומר שעברנו חוויה שונה. ולא ישתמע חלילה שאני מתלוננת פה, כי בחוויה הנוכחית היה משהו מפוכח, ראלי, וגם בונה ומפתח.

עברנו לאיטליה כשאנחנו כבר מטיילים חודשיים ו-3 ימים, עברנו 7 מדינות, נסענו יותר מ-1300 ק"מ. השחיקה הטיולית הורגשה בייתר שאת – כבר פחות מתרגשים מעוד אטרקציה טיולית, מעוד יעד. מה זה כאן, רכבל? בסדר עשינו כבר במונטנגרו. מה זה פה, אגם עם ברווזים? ראינו אינספור בסלובניה. בנוסף איטליה גדולה, או לפחות גדולה יותר משאר המדינות בהן טיילנו עד כה ונסיעה של 5 שעות כדי להגיע לנקודת טבע יפה (באמת יפה!) לא גרמה להתלהבות כלשהי. כשהתחלנו את הטיול, חברה שיודעת דבר או שניים על טיולים אמרה לי שקשה לטייל לאורך זמן והיא לא מבינה איך אנחנו מתכננים לעשות את זה למשך שנה. אז לא הבנתי על מה היא מדברת, אבל עכשיו התחושה מאוד ברורה.

נכנסנו לאיטליה באזור העיר Udine, ישנו לילה אחד והחלטנו להמשיך מערבה במטרה להגיע לאזור האגמים. עצרנו בקמפ מתוק בתוך חווה ליד העיר פורטוגרוארו (Portogruaro), חשבנו שנישן שם לילה ונשארנו 3… מהמקומות הפשוטים והנעימים שמאפשרים לשהות רגע, מבלי לעשות הרבה. לטבול בבריכה הקטנה שבחווה, לצאת לטייל בעיר או ללטף שעות (זיוי!!) את הארנבים החמודים שגדלים שם.

יום לפני שעזבנו שם, שאלתי את ברברה, בעלת המקום המתוקה, איפה אני יכולה לקנות עוגה כי יש לשחר שלנו יום הולדת שלוש. היא המליצה לי על 2 קונדיטוריות טובות בעיר ואני חשבתי להתחיל את היום שלנו עם משהו מתוק ואז לצאת לדרך לקמפ הבא. בבוקר, בזמן שאנחנו אורזים את הציוד לתוך האוטו וקראוון ומתכוננים לנסיעה מופיעה ברברה עם 3 בלונים לשחר ו-2 מאפינס מתוקים לבנות. אין דבר מרגש מזה בכל העולם. אני חושבת שזו הנקודה הרגישה אצלי. כשאני רואה או מרגישה מחווה כנה של כוונה טובה, קטנה כגדולה, הלב שלי נמס והברזים שלי נפתחים. בהתרגשות ועיניים לחות נפרדנו בחיבוקים מברברה והמשכנו הלאה לאגם גארדה.

זכרנו את אגם קומו לטובה מביקורנו באיטליה לפני 6 שנים אז איזור האגמים נשמע מבטיח ובחרנו הפעם לדגום את האגם השכן והגדול יותר. גם זכרנו כמה מאתגרת הייתה הנסיעה באיזור אגם קומו עם עליות תלולות וכבישים צרים ומפותלים והחלטנו שאין צורך לאתגר את עצמינו עם הקראוון ומה שטוב למליוני תיירים אחרים כנראה יכול להיות טוב גם לנו. אז חצי נכון… הפתיע אותי כמה האיזור שמקיף את האגם תיירותי, המוני ופקוק. הייתי בשוק איך דרך של 20 דקות הפכה ל-40 דקות נסיעה איטית עמוסה במכוניות ומציאת חניה בכלל אתגר רציני. שם הבנתי שאנחנו לא הולכים לחוות את איטליה של ירח הדבש ויש צורך לעשות התאמות. שזה אומר – אין אטרקציות חובה בטיול הזה. עושים מה שבא לנו! אין חוף שחובה להצטלם בו, אין מסעדה שאסור להחמיץ, אין טירה או מבצר שחייבים לבקר בהם. יש אותנו – משפחה של 4 אנשים, שרוצים להיות ביחד בנעימים ולהנות מהדברים היפים והטובים שיש לעולם הזה להציע. וכך עשינו.

התמקמנו בקמפ פשוט וזול יחסית בחלק הדרום-מזרחי של אגם גארדה. המשכנו את חגיגת יום ההולדת של שחר עם בלונים, שיר, עוגה ומתנה. היה מקסים ופשוט ובהחלט משחרר לא לעשות סימפוזיון יום הולדת, אלא פשוט להיות יחד ארבעתינו בסלון חוץ המאולתר שלנו.

בילינו כמה ימים באיזור אגם גארדה: באחד הימים נסענו לגן חיות. היינו בטוחים שזה יהיה ביקור חביב של שעתיים אבל התבדנו ובגדול. היינו בגן החיות Parko natura viva שהיה עצום בגודלו, עם עשרות (אולי מאות) מינים של בעלי חיים. זיוי הייתה בעננים. למרות שכל עניין גן היות וחיות בכלובים הוא לא אידאלי בבסיסו, היקור הזה אפשר לראות באמת מגוון עצום של חיות שבכלל לא דמיינתי שיש.

ביום אחר נסענו לחלק הצפוני של אגם גארדה ופשוט נהננו מהשמש והנוף.

אחרי הרבה התלבטות אם להמשיך לאגם נוסף, או לחפש מסלולי טיול יפים הבנו שמה שאנחנו רוצים זה פשוט לעצור. להשתקע. התעייפנו מהנדודים כל כמה ימים, מלהגיע למקום חדש ולחפש מה כייף לראות ולעשות. הבנו שאנחנו צריכים שינוי מהפורמט הנוכחי. משיטוטינו ברשת גילינו שיש כזה דבר שנקרא Workaway – אנחנו עובדים אצל מישהו והוא בתמורה מארח אותנו – לינה ומזון. אחרי שפנינו לכמה מארחים וזה לא העלה שום תוצאה, פתאום פנתה אלינו דלפין, צרפתיה חמודה שחיה באיטליה עם משפחתה ונדלקה על הפרופיל שלנו, בעיקר על העובדה שאלירן נגר. דיברנו ארוכות בטלפון, היא הסבירה מה הם היו רוצים שנעשה אצלם ומה התנאים שיש להם לארח אותנו, קצת תיאום ציפיות והצהרת כוונות. היא נשמעה אחלה בשיחה, ומשהו בכל הסיפור הזה הרגיש גם לי וגם לאלירן ממש טוב. באתר אפשר לראות מי היו המתארחים הקודמים של דלפין ולקרא את חוות הדעת שלהם על החוויה. היות והמתארחים הקודמים היו ישראלים, הדרך לשיחה איתם הייתה קצרצרה. גם הם חיזקו את ההרגשה הטובה וספרו על חוויה טובה נעימה. הפור נפל – נוסעים עוד שבועיים לבית של דלפין ומתיה באמליה (פוסט שלם נפרד מוקדש לחוויה הזו). הידיעה שיש לנו תוכנית מאוד הקלה עלינו. אנחנו ממשיכים עם הקראוון במתכונת הטיולית אבל יודעים שעוד שבועיים נהיה בבית, נייחים, הולכים לקיים סוג של שגרה. הסידור הזה הכניס הרבה שקט גם לי וגם לאלירן. מאגם גארדה נסענו ל-Camp Europa ליד העיר לוקה. קמפ ענק, שנראה שהיה לפני 10-20 שנה להיט רציני ועכשיו בימים הראשונים של אוקטובר היה די ריק ובעיקר גשום! לנצח נזכור את ההגעה לקמפ ופריקה מהאוטו תחת גשם שוטף! הקמפ נמצא 2 קמ מחוף הים, אבל אחרי שאלירן ביקר בו הבנו שהוא לא חוף ראוי לרחצה או בילוי. ביקרנו בעיר לוקה הסמוכה והיפה, עיר שמוקפת בחומה, עליה אפשר לצעוד כמו על טיילת מהממת.

יום אחר נסענו למקום אולי הכי תיירותי שהיינו בו כל הטיול – Cinque Terre. חמישה כפרים בחבל לגוריה, קטנים, "פשוטים", נשפכים לים, התמונה שיש במילון ליד ההגדרה כפר איטלקי ציורי. נסענו כשעה עם הרכב מהקמפ לעיר La Specia. משם לקחנו רכבת שעוברת בין כל חמשת הכפרים, ניתן לקנות כרטיס נסיעה חופשי שמאפשר נסיעה לכל הכפרים באותו היום. גם אני וגם אלירן כבר לא היינו במצב רוח טיולי כל כך ובגלל זה אין לנו כמעט תמונות משם… אולי בגלל שהכל היה כל כך עמוס תיירים! מה שהוריד את החשק לצלם פלאים. לפחות הבנות התרגשו מחוויית הנסיעה ברכבת ואכילת גלידה כ מ ו ב ן 🙂

מהקמפ באיזור העיר לוקה החלטנו להמשיך לפנים המדינה, לחבל טוסקנה. הגענו (דרך האפליקציה כמובן) למקום הלינה אולי הכי מיוחד שהיינו בו. זו מעיין חווה, במצב הכי טבעי שאפשר לחשוב עליו, בעל המקום המקסים מגדל תרנגולות, שתי עזים חמודות וגולת הכותרת – יש אגם קטן ומקסים בשטח החווה. אין פיצ'ים מסומנים ומוגדרים בשטח, האורחים הבודדים שמגיעים מתמקמים בחופשיות עם המוטורהום או הקראוון בנקודה הנעימה להם, הנוף היסטרי והשקט חסר מחיר.

זיוי, אוהבת החיות שלנו פתחה את היום בביקור ליטוף והאכלה של העזים, המשיכה לאיסוף ביצים אצל התרנוגולות, מהן הכנו ארוחת בוקר טעימה. טבילה באגם הקטן והמתוק, אלירן דג דגים (מנסה לפחות), שחר משחקת בארגז החול הקטן והמתוק. שלווה.